מדינת ישראל נשענת כבר כ-70 שנה על תפיסה סוציאל דמוקרטית שעיקרה אחריות המדינה על השירותים החברתיים הבסיסיים- חינוך, בריאות ורווחה. לאור שינויים רגולטוריים, פוליטיים ותפעוליים החליטה המדינה שהיא אינה גוף יעיל ושירותי שמסוגל לספק את השירותים החברתיים ברמה הנדרשת ונכנסה בסוף שנות ה-90 לתהליך מיקור חוץ נוסף של אספקת השירותים החברתיים שנותרו ברובם במימון המדינה.

 

מיקור החוץ של אספקת השירותים החברתיים מהמדינה לעמותות ולמלכ״רים החל עוד לפני קום המדינה וקיים עד היום, כדוגמא, בתחום הבריאות – בו המדינה מעבירה תקציב לקופות החולים (מלכ״ר) ולבתי החולים (מלכ״רים) והם אלו המספקים שירותים לאזרחים. כך גם בתחום החינוך העל יסודי – המדינה העבירה משאבים ותקצוב לאוניברסיטאות (מלכ״רים) שמספקות את השירות לציבור הסטודנטים. גם החינוך ה״פרטי״ בישראל אינו פרטי באמת – כל המכללות בישראל, גם המרכז הבינתחומי בהרצליה, הינו מלכ״ר.

כידוע לכולנו, למיקור החוץ היו גם השפעות שאינן חיוביות, בעיקר על תקציבי העמותות ועל הדרישה ההולכת וגוברת מצידן לגייס באופן עצמאי תרומות ולמכור שירותים על מנת להגדיל ערכי ההשקעה של המדינה. לעומת זאת, התהליך שהחל בקום המדינה וקיבל חיזוק בסוף שנות ה-90 עודד תחרות באספקת השירותים החברתיים ויצר שוק של רעיונות, מודלים ופתרונות לבעיות חברתיות וכלכליות משמעותיות.

בעידן הנוכחי ארגוני החברה האזרחית נמצאים במלחמה יומיומית על תקציבים. למרות שהמדינה הינה עדיין המממן העיקרי של החברה האזרחית, דרכי ההתקשרות עמה הפכו לארוכים ומתישים מחד ומדויקים וספציפיים מאידך. תהליכים דומים עוברים על הפילנתרופיה המוסדית והאישית וכן על האחריות התאגידית ובכך הופכים ערוצי הכנסה אלה ל״כספים הצבועים בקפידה״ שאינם מאפשרים למנהיגות הארגונית תקורה מספקת שתאפשר להם לעסוק במחקר, בפיתוח וכן לייצר מודלים ניהוליים של תמרוץ לכח האדם שלהן.

מנהיגות חדשנית וברת קיימא מחויבת למקסם את התשתיות והיכולות הארגוניות למציאת ערוצים להכנסות עצמיות שיאפשרו לארגון לגדול בהתאם לחזונו.

בעבודתנו המשותפת במסגרת חברת TARA, הנותנת שירותי ייעוץ אסטרטגי לעשרות עמותות וארגונים מהגדולים בישראל ,השכלנו לעודד ולפתח מנגנונים לפיתוח הכנסות עצמיות לארגונים עמם אנו עובדים. חלק ממנגנוני הכנסות אלו היו יצירת תכניות משותפות יחד עם ארגונים, עיריות ומדינות זרות באופן שהכניס מטבע זר לתוך מדינת ישראל. זהו יצוא לכל דבר ועניין. יצוא חברתי.

 

יתרונותיו הבולטים של הייצוא החברתי:

• חשיפת החדשנות החברתית הקיימת בישראל וקידום תפישת ״ישראל מעבר לסכסוך״ עם חברות אזרחיות במדינות מפותחות, מתפתחות ובעולם השלישי.
• הייצוא החברתי מכניס מטבע זר למשק הישראלי ומגביר את איתנותו.
• הייצוא החברתי מגדיל את המשאבים של עמותות וארגונים ללא מטרות רווח בישראל באופן שמשפר את השירותים שהם מספקים לנהנים הישראלים שלהם.
• קשרים חברתיים בינ״ל הינם בסיס איתן ליצירת קשרים עסקיים.

 

 

אנו מאמינים כי החברה האזרחית בישראל הינה מקורית וחדשנית כמו שוק ההייטק שלה. בניגוד לשוק הייטק, לחברה האזרחית בישראל אין אנשי שיווק מיומנים, חוקרי ״פריצת שוק״ ורשת בינלאומית של קשרים הממפים ומזהים הזדמנויות עסקיות.

כאן אנחנו נכנסים לתמונה.

מיזם  Social Exportמעוניין ללוות את המנהיגות הארגונית משלב התכנון, אריזת המוצר, בניית התכנית העסקית, מחקרי השוק הבינלאומיים, איתור בעלי עניין ופנייה אליהם ועד לשלב החתימה על העסקה, ביצועה והערכת הביצוע.